<h1>שו"ת התשב"ץ ח"א סימן ל'</h1>
<h2>דף ג:</h2>
עוד שאלת מהו להניח תפילין של ראש על המגבעות. ואמרת כי היה נראה לך שאין ראוי לעשות כן, מדאמרינן [מנחות ל"ז ע"ב] והיה לך לאות [שמות י"ג] ולא לאחרים לאות. תשובה אדרבה, מהתם מוכח שמותר, דהא בשל יד לא מיתסר ליתן על בית אונקלי דהיינו על בית יד חלוקו מבחוץ אלא מהאי טעמא, הא לאו הכי שרי, וכדאיתא במגילה בפרק הקורא את המגילה עומד, אבל בתפילין שבראש דליכא למידרש הכי שרי, אדרבא הכי עדיף דכתיב בהו [דברים כ"ח] וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ודרשינן [ברכות ו' ע"א] אלו תפילין שבראש. וכן דעת הרשב"א ז"ל בחדושיו [מגילה כ"ד ע"ב], וכבר כתבת אתה כל זה. אבל מה שראוי להקשות בזה הוא מה שאמרו בשני מזבחים [י"ט ע"א] ובראשון מערכין [ג' ע"ב] שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין, ומשמע דעל גבי ציץ ומצנפת לא. וכבר תירצו בזה דהתם שאני, לפי שאסור לתת כלי של מצוה על המצנפת, אבל בכובע של ראש שפיר דמי. ואני לא מלאני לבי לנהוג כן, וגם הרשב"א ז"ל בתשובה כתב שלא אמרו אלא להלכה. ובפרק כל הצלמים [ע"ז מ"ד ע"א] מצאתי גבי עטרת מלכם שהקשו והא בעי אנוחי תפילין, ותירצו מקום יש בראש שראוי להניח בו שני תפילין, ולא תירצו שיניח תפילין על העטרה. ולא חזינן לרבנן קשישי דעבדי הכי, וגם הרב ז"ל בתשובתו הנזכר כתב שדעת כל הגאונים הראשונים ז"ל אינו כן. ובירושלמי פרק היה קורא גרסינן [ברכות פ"ב ה"ג] רבן יוחנן בן זכאי לא הוו תפילין זיען מיניה לא בקיטא ולא בסיתוא, וכן נהג רבי אליעזר תלמידו אחריו. רבי יוחנן בסיתוא דהוה חזיק רישיה הוה לביש בדרעיה, פירוש חזיק רישיה שהיה חלוש כי כן לשון הירושלמי, ובגמרא דידן פרק הנודר מן המבושל [נדרים מ"ט ע"ב] חזיק רישיה עד חגא דעצרתא כי הוה שתי ארבע כוסות ליל הפסח, ומפני חולשת ראשו לא היה מניח של ראש, ונראה שעל הסודר לא היה רשאי להניחה. ואילו היה מותר להניחה על הבגד לא היו אומרים [מגילה כ"ד ע"ב] העושה תפלתו עגולה סכנה ואין בה מצוה, משמע שעל ראשו מניחה, ואם היא עגולה דוחק על ראשו ובא לידי סכנה. וגם סוגיא בפרק המקבל דנושא משוי [ב"מ ק"ה ע"ב] מוכחא שפיר דשפיר דמי להניח סודרו על התפילין, וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות תפילין [פ"ד הכ"ג] וצונף עליהם מצנפתו, והמניחם על המגבעת ואחר כך לובש בית ראש עליהם עליו נאמר הכסיל בחושך הולך [קהלת ב'], שאינו מניחם על שערו, ואינו מגלה אותם לקיים וראו כל עמי הארץ [דברים כ"ח]. ואי משום וראו כל עמי הארץ, כיון שהוא במקום וראו שפיר דמי, כדאמרינן בתפילין של יד [מנחות ל"ז ע"ב] דמקום לך לאות ואם נתגלה זרועו שפיר דמי, וכן אין הקב"ה מבטיח לישראל שיבואו האומות בארצם לראות תפילין שעל ראשם, אלא שישמעו, וראו כל עמי הארץ הוא ושמעו כמו [שמות כ'] וכל העם רואים את הקולות.
